[kfar_etzion] מכתב_מדוד_המלך_בכבודו_ובעצמו_פרק_כב_בתהילים_פרק_מדהים
- From: Ifat Avidar <ifat_avidar@xxxxxxxxx>
- To: "kfar_etzion@xxxxxxxxxxxxx" <kfar_etzion@xxxxxxxxxxxxx>
- Date: Sat, 3 Dec 2011 23:54:48 -0800 (PST)
התנצלות
ענקית על האיחור והעיכוב בלימוד פרקי התהילים
היה לי קשה להשלים את הכתיבה על פרק זה מכמה סיבות
ותודה ליוני
שלא התייאש ולא וויתר לי
ושוב, זו
זכות גדולה מאוד להעמיק בפרקי התהילים, להכין ולקרוא כל יום את הפירושים
לעילוי נשמתו
של הרב חנן פורת היקר שבלכתו מזכה אותנו בדרך זו להעמיק בפרקי התהילים
יפעת ברק
תהילים כב
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר
לְדָוִד.
ב אֵלִי אֵלִי לָמָה
עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק
מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
ג אֱלֹהַי אֶקְרָא
יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה
וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.
ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
ה בְּךָ בָּטְחוּ
אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ
וַתְּפַלְּטֵמוֹ.
ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ
וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ
וְלֹא-בוֹשׁוּ.
ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת
וְלֹא-אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם
וּבְזוּי עָם.
ח כָּל-רֹאַי
יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.
ט גֹּל אֶל-יְהוָה
יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי
חָפֵץ בּוֹ.
י כִּי-אַתָּה גֹחִי
מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי
אִמִּי.
יא עָלֶיךָ
הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן
אִמִּי אֵלִי אָתָּה.
יב אַל-תִּרְחַק
מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה כִּי-אֵין עוֹזֵר.
יג סְבָבוּנִי פָּרִים
רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן
כִּתְּרוּנִי.
יד פָּצוּ עָלַי
פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
טו כַּמַּיִם
נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס
בְּתוֹךְ
מֵעָי.
טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ
כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.
יז כִּי סְבָבוּנִי
כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים
הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.
יח אֲסַפֵּר
כָּל-עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי.
יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי
לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ
גוֹרָל.
כ וְאַתָּה יְהוָה
אַל-תִּרְחָק אֱיָלוּתִי
לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב
נַפְשִׁי מִיַּד-כֶּלֶב
יְחִידָתִי.
כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי
אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים
עֲנִיתָנִי.
כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ
לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל
אֲהַלְלֶךָּ.
כד יִרְאֵי יְהוָה
הַלְלוּהוּ כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ
מִמֶּנּוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.
כה כִּי לֹא-בָזָה
וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ
אֵלָיו שָׁמֵעַ.
כו מֵאִתְּךָ
תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב
נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו.
כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים
וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם
לָעַד.
כח יִזְכְּרוּ
וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כט כִּי לַיהוָה
הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל
בַּגּוֹיִם.
ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ
כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָרוְ נַפְשׁוֹ לֹא
חִיָּה.
לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.
לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ
צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי
עָשָׂה.
ובכן, אחד
הדברים הגדולים בפרק לדעתי הוא, שדוד המלך, שהיה גדול שבגדולים אומר "
וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם" יש לכך
משמעויות עצומות.
בפרק זה ישנם
כב פסוקים המדברים באופן יוצא דופן על קטנותו של האדם, על היותו אפסי בעולם הזה,
על היותו סובל ועל אויביו המצפים למותו עד שאפילו את הירושה של בגדיו הם מחלקים
ביניהם?!
השונאים
לועגים ובזים לאמונתו ולביטחונו ב- ה'.
את הסיבה לסבלו
הוא תולה בכך שהקב"ה עזב אותו ולא נענה לקריאתו על אף שהוא קורא אליו!
" אֱלֹהַי
אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה"
הקורא ל- ה'
כמעט שמתייאש עד שהוא ממשיל עצמו לתולעת ולא לאיש. מצב קשה לכל הדעות...
כאמור, כב
פסוקים מדובר על סבלו הקשה מנשוא.
אך התמונה
משתנה לגמרי בפסוק כג שם הראיה מתחילה להיות אופטימית הרבה יותר!
ולמה?
הרגשת האדם
בעולם משתנה כאשר הוא מתחיל לדבר ולספר על הקב"ה!!
האדם נזכר
בנפלאות ה', על הטובות שגמל לאבותיו.
לפתע האדם
מתמלא תקווה ומבקש מ- ה' שיושיעו!
תקוותו היא
כה גדולה עד שהוא מודה לאלוקיו וקורא לכל העמים ולכל הדורות להכיר בגדולתו.
לא מסופר כאן
מיהו הדובר, מיהו זה המבקש להיוושע? ומיהם אויביו?
ישנם כמה
פירושים לכך ( רד"ק), יש המפרשים כי הדובר כאן הוא עם ישראל אשר שהה בגלות- עם
אחד כאיש אחד ובלב אחד- ולכן
מדובר בלשון יחיד.
יש המפרשים
שמדובר בדוד המלך בבורחו משאול.
וישנו פירוש
מעניין המסביר כי זוהי בעצם אסתר המלכה ששהתה בבית אחשוורוש.
ישנו פירוש
נוסף המציע שהדובר למעשה סובל ממחלה קשה ומבקש להירפא, המתפלל השוכב על ערש דווי
ומתאר את מצבו:
" כַּמַּיִם
נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס
בְּתוֹךְ מֵעָי.
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק
מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר-מָוֶת
תִּשְׁפְּתֵנִי"
והדובר הסובל
מצליח להתפלל ל- ה' מן המצוקה הקשה!
וסוף הפרק
הוא אופטימי! כהרגשתו של הדובר בפרק,
כהרגשתו של כל מי שקורא את הפרק. הדובר מהלל את ה'-
" יִרְאֵי
יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ"
קשה שלא
לחשוב על הרב חנן היקר במילים אלו שכתב דוד המלך.
הרגשה כזאת,
שגם מתוך הקושי ובגידתו של הגוף באדם- אפשר להודות ל- ה' ולספר בשיבחו. ממש כמאמר
הפרק.
חנן, כדבריו
של אליעז בהספידו אותו מעל דפי ההד, היה כמו דוד המלך...
יהי זיכרו ברוך.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
Other related posts:
