[neveh-l] Fw: העברה: an article by eran shefi (hugey siyur y-m)Fw: Words from a friend. Read and pass on.
- From: Reuven Werber <reuw@xxxxxxxxxxxxxxxxxxxx>
- To: neveh-l@xxxxxxxxxxxxx
- Date: Tue, 04 Jun 2002 12:13:34 +0200
מעניין,
כדאי לקרוא כתוב בצורה מאוד יפה
נכתב על ידי מדריך חוגי סיור לשעבר?! מירושליים
כאילו – מחלה ממארת בלשוננו
זוהי פניה נרגשת ושקולה המופצת באמצעות דואר אלקטרוני ובאמצעים נוספים. מטרתה –
הפנית תשומת לבך לדבר המטריד אותי מאד בשנה האחרונה. נא ראה פניה זו כאישית, ואם
את היא זו הקוראת, עמך הסליחה, אך את כבר רגילה ללשון זכר בנוסחים כלליים אישיים
שכאלה, הלא כן?
לעניין עצמו - מדובר בשפה. באמצעי שלנו לתקשר עם העולם, עם חברים, עם בני זוג
ואפילו עם עצמינו. על השפה, חשיבותה, יופיה ורבדיה אפשר לדבר הרבה, וכבר עשו זאת
לפני. עיתון "הארץ", למשל, הוציא ברוב חכמה וטעם מוסף בנושא השפה, ומיותר לציין כי
אני מדבר על השפה העברית. אולי אני טיפוס רגיש או מוזר, אבל כשאני כותב את המלים
הללו, "השפה העברית", אוחזני ריגוש המכיל בתוכו מערבולת של ילדות, זכרון, נופים,
אהבת מולדת, קשר ליהדות ולציונות, מחילה לכל הרע ותקווה לכל טוב. כאמור, ייתכן כי
זו סטייה ייחודית, אך ממנה אני בא ומתוכה אני מקשיב. בעיני, השפה היא העבר והעתיד
של עמנו. מבלי לשים לב, היא הכח העיקרי המניע אותנו. היא המנוע הנסתר של כל אחד
מאיתנו, ובעזרתה אנו בונים את עולמנו ואת סדר יומנו.
כמובן שקיימות שפות שונות - "שפה" במובן הרחב. קיימת השפה הלשונית, המשמשת לקשר
מילולי. קיימות שפות כמו מוסיקה, ריקוד, שפה ויזואלית(צילום, ציור), ועוד. הייתי
אומר שכל אדם מכיל בתוכו עושר של שפות, אותן הוא מפעיל בצורה שונה, ובכך ייחודו של
כל אדם. יש המתבטאים בצורה טובה יותר בשפה שאינה מילולית, וממעטים בדיבור. ברם,
רוב בני האדם משתמשים בלשון על מנת לתקשר עם העולם. ולכן תופשת השפה המילולית את
המקום הראשון בהקשר הביטוי - "שפה".
מדובר במלים. במילה. העולם נברא במילה והוא כנראה גם ייחרב במילה. אך עד אז, כל
כך הרבה מלים עוד תאמרנה. הן הן המלים שתקבענה האם יהיו חיינו מלאים חיוניות, עושר
תרבותי, סבלנות, רבדים של רגש ותפישת המציאות, או שמא נהיה רדודים, שטוחים,
שגרתיים ובהמיים. תשאל, מה הקשר בין גווני נפשי לשפתי ולאיכותה(תשאל?), ואני אענה:
השפה היא תוצר תרבותו של עם מתחילת קיומו. שפה היא הדבר המייחד עם מסוים מאחר,
והיא שליוותה אותו ויצרה את תרבותו ואת סמליו. באותה מידה, גדל האדם לתוך העולם
ומגלה את השפה. רק שכאן המפגש הוא בעייתי, מאחר שאלפי שנות התפתחות של שפה אינן
ניתנות לפיענוח ולהבנה מיידיים. לכן הטעויות וחוסר תשומת הלב לפרטים הם בלתי
נמנעים. קשורים לכך גם דברים ברורים, כמו סלנג, דיבור יום-יומי שמדלג על דקויות
ו"מחליק" חוקים. זה יכול להיות נחמד כל עוד הבסיס של השפה נשמר והכבוד לערכיה
מתקיים במכלול הדיבור והקשב.
למדתי לשון בבית הספר. שנאתי את זה. לא הבנתי למה זה חשוב. מלמדים איך צריך
להגיד ואיך צריך לכתוב, אך מי הוא המורה שיחבק את המילה ואת משמעותה, ויחנך לאהבת
השפה? מי הוא המורה, מי היא המורה שיגיד לילד, שים לב, דגש קל, ודמעה של התפעלות
תזלג מעינו. אני חושב שרק מי שמצליח להתרגש מהשפה יכול ללמד אותה. רק מי שחשובים
לו תהליכים יכול ללמד. מי שחשובה לו תוצאה(היינו, ציון), הוא מורה רע; אסור לו
ללמד. ושפה היא כל כך עניין של תהליכים. כל מילה וגילגולה. כל פועל והטיותיו. כל
כך הרבה יופי. כל כך מעט התרגשות.
השנים שעברו מאז ימי התיכון לימדו אותי בדבר חשיבותה של השפה. אולי זה התהליך
הארוך ביותר שעברתי ועודני עובר בחיי. לראייתי, הדבר בא לי מתוך מודעות. בתחילה,
גישוש, ולאחר מכן, תוך האזנה לנאמר, תשומת לב למלים, למשפטים, תוך כדי שיחה, תוך
כדי קריאה. השפה העברית, אותה דוברים אני וחברי היא האגד המחבר בינינו, בינינו
לארץ הזו, בינינו לשורשינו, לאבותינו; היא הדבר המדליק זיק בעיני אדם הנמצא בגולה
ומדבר על ארצו; היא מרכיב עיקרי בנפשו של כל אחד מאיתנו, כי הדברים שאנו חשים
מגיעים אלינו באמצעות השפה, או השפות שאנו מכירים.
ולשפה יש ניגון. ויש לה מבט. ויש לה מקום. ויש לה מגע. יש בה חיכוך. יש בה
נשימה. יש בה צעדים. כבר אמרתי רבדים? כבר נאמרה הנפש? ומחלות? מחלות.
לשפה, כמו לכל יצור תרבותי, יש את המחלות שלה. אינני מדבר על מחלות ילדות. את
אלה עברה השפה העברית בהצלחה, והיא חיה ונושמת כיצור בוגר, חבר בקופת חולים
מסודרת, אבל מה – שונאת רופאים. לא, השפה העברית לא תלך לרופאים. אם כבר, אז
שהרופאים יבואו אליה. והיא, בררנית שכמותה, לא תקשיב לכל אחד. תמיד תבקש חוות דעת
נוספת. תמיד תפזול לעצתו של איזה פרופסור שיגיד במבטא זר, וואט יו ניד, בייבי, איז
אי גוד ויקיישן. אבל היא לא מסוגלת לויקיישן. ויקיישן עושה לה חררה בבטן. היא
אוהבת את עבודתה ואת סדר יומה. לא. היא ממשיכה בשלה, עם מחלותיה וכרטיס החבר
המיותם שלה. עם החדירה של חיידקים לריאותיה, עם התעלמותה ממחסור בכדוריות דם
אדומות או לבנות, עם צליעתה הקבועה, עם שחיחות קומתה, עם נשירת השיער, עם גמישותה
המוגזמת, שגורמת למעידה במדרגות ובמדרכות גבוהות, עם ראייתה שנחלשה, עם שבריריות
עצמותיה והעצוב מכל – אבדן הזיכרון.
הייתי רוצה להגיע לעצם העניין – למחלה הפושה בשפה העברית בימים אלה, ותחושתי היא
כי זו אחת המחלות הקשות שחוותה השפה העברית, וזאת לאור האמור לעיל, ובהקשר לימים
אלה, בהם לא קל לחיות בארצנו ולקבל החלטות קשות כמו מה לחשוב וכיצד להחליט בזמן
שמתרחשים במקום הזה תהליכים ותמורות הרי גורל ומעוררי מחלוקת קשה.
ריבי ומדוני הוא עם מילה. כמו כל מחלה, היא מילה תמימה, כאילו, עדינה, כאילו,
מסייעת ותומכת, כאילו. אכן, ריבי ומדוני הוא עם המילה "כאילו". מבלי לשים לב, חדרה
מילה זו לכל משפט, בין אם יש לה מקום בתוכו, ובין אם לאו. היא חודרת ומתנחלת בשקט
שבין המלים, בהתחלתם המגומגמת של משפטים, ובסופם המרומז של פסקאות שנותרות ללא
משמעות ברורה.
קרבתה למילה "כמו", מעניקה לה הקשרים ספרותיים לעולם הדימויים, והיותה מתנגנת
ויומיומית, עושה אותה למילת סלנג הנהגית בצורות שונות, רבות משמעות, כביכול.
ב"תחילת דרכה" היתה זו מילה שמשמשת לאפיון של דיבור "צפוני מגניב כזה כאילו",
ומשם, במהלך השנים, צנחה המילה מן העולם של ה"מגניבים" אל הדיבור היומיומי. כך
הפכה המילה מסלנג למחלה. ולו ניתנה לי הרשות להשוותה למחלה מסוימת, הרי שהייתי
משווה אותה למחלת הסרטן. שכן, זו מחלה שמתפשטת מפה לאוזן, ודומה כי ככל שחולף
הזמן, יותר אנשים משתמשים בה בצורה מיותרת וחסרת מודעות.
כאן המקום להפוך פנייה זו ליותר מאישית. אני פונה לכל חברי הקרובים: במשך ימים
רבים אני מתאפק ומקשיב לכם כחוקר עצוב, ו"רואה" כיצד פוגעת בכם המחלה הנוראה הזו.
כיצד הופכת שפתכם להיות מסורבלת ומרוקנת. כיצד מחליפה המילה "כאילו" כל חלקה טובה
בלשונכם, בשפתכם, בשפתי. אני פונה לכל אחד מכם כחבר שאוהב אתכם ואת השפה שאתם
דוברים ואת המקום בו אנו חיים – אנא עזרו לי לגמול את השפה העברית מן המחלה הנוראה
הזו, המאיימת לשנות את צורת הדיבור, ההקשבה והניסוח, ולקחתם, כתהליך הרסני,
למקומות מהם יהא קשה לשפת הרחוב, לדיבור הפשוט, להתאושש מהם.
(לאלה שאינם מכירים אותי אומר כי גילי 31, אני פוגש ומשוחח עם אנשים בטווח
גילאים 15 עד 35 מידי יום, ועיר מגורי היא ירושלים. יש לי חלק גם ביושבי גוש דן,
ואני מבסס את דברי על הקשבה, או נסיון הקשבה, לחברים ומכרים מאזורים אלה בארץ,
במהלך השנה האחרונה. )
ברצוני להדגיש כי מחלה זו חודרת לשפה בממדים שונים: ממד הרוחב הוא מידת תפוצתה
של המילה בחלקי המשפט. קיים גם ממד העומק. זה הממד שמציין מה השפה מפסידה מכך
שהמילה "כאילו" רובצת בה כאילו היתה פסיקים ושאר סימני ניקוד: עצם נוכחות המילה
הזו גורם לאבדן הצורך למצוא את המילה האחרת, המתאימה יותר, ובכך מידלדל אוצר המלים
שלנו, מתבטלים רעיונות אותם רצינו לבטא, משתתקים מבנים תחביריים ונחנק הקשב. בסוף
משפט מסתפקים רבים להגיד "אתה מבין, כאילו.." ובכך פוטרים עצמם מן הצורך לתת משפט
יותר מדויק שינסח את הרגשתם. ייתכן מאד כי המאזין "מבין, כאילו..", אך אולי כדאי
לנסות לנסח את זה בשפתכם בדיוק, למען הוא יבין בדיוק ולא כאילו. כמובן שלעתים יש
מקום לעגלוליות הזו בשפה ובדיבור. יש מקום לשלוש נקודות, וחשיבותן רבה. אך כל דבר
במידה, וכאשר הכל נותר פתוח לפרושו של המאזין, והדובר פוטר עצמו משימוש בתאורים
מדויקים של תחושותיו או חוויותיו, מידלדל גם הקשר שבין הדובר למאזין וכך, בלי
משים, מתרופפים גם קשרים חברתיים. הן הדברים שזורים האחד בשני, ואין להפריד את
השפה מן הרגש, מן התחושה, מן המחשבה, מראיית הדברים והשקפת העולם.
כמו שכבר ציינתי קודם, קיים גם ממד הזמן. המילה "כאילו" החלה את דרכה כנגיף
ידידותי שבא מעולם הסלנג, ועם הזמן הפכה לנגיף הרסני במסווה של מילה. כן, אני טוען
כי המילה התרחקה מהיותה מילה, וכיום היא גורם מזיק בשפה, שיש לרסנו ולהחזירו
לממדיו הטבעיים: להיותו מילה ככל המלים מסוגה.
כיצד עושים זאת? תהיתי ביני לבין עצמי, והחלטתי לכתוב את הסקירה הזו ולהפיצה ככל
שיתאפשר בידי. עצתי היא כזו: אני חושב שהשפה יכולה לרפא את עצמה. לשם כך היא זקוקה
לשני גורמים שיהוו עזר כנגדה, והם חברים ומודעות.
במידה ולך, חבר, יש מן המודעות לחשיבותה של השפה ולסכנה הקיימת בנפוצות המחלה
המתוארת על גבי דפים אלה, יש ביכולתה לסייע, תוך שימוש בשפה עצמה. כל שעליך לעשות
הוא להפנים את הדבר. בכך שתהיה מודע לליקוי הקיים בנפוצות המילה "כאילו", תעקור את
השימוש המיותר במילה זו, ואף תבחין בכך שחבריך משתמשים בה שימוש עקר. בטוחני כי אם
תסביר להם את הבעיתיות בדרך התבטאותם, הם יבינו אותך, ואולי אף תעלה קרנך
בעיניהם..מי יודע, אולי תזכה לרבע שעה של שיחה על נושא מעניין כמו השפה העברית,
וגם בכך תרוויח משהו.
מצאתי שהדרך הטובה ביותר היא להפריע לאדם בעדינות בזמן שהוא מרסס את האויר
ב"כאילו" לא אחראי ולא מודע, ולהסביר לו שאין צורך להשתמש במילה זו בצורה כה
מופרזת. זה בדרך כלל מספיק לדקה הראשונה. אחר כך אפשר להתחיל לצפצף (ביפ) כל פעם
שהדובר "חוטא", ולבסוף, תוך עדינות והתחשבות הדדית, יש סיכוי טוב שה"טיפול" יסתיים
בהצלחה. שוב, ברצוני לציין כי המודעות היא הדבר החשוב כאן. לאחר מכן, יגיע תהליך
של כל אדם עם עצמו, ולבסוף יבוא מזור לשפתנו האהובה והבעייתית. אמנם אין זה חזון
אחרית הימים, אבל בימים שכאלה, זו תקווה קטנה, צעד קטן שאנחנו יכולים לעשות כעם
שמעוניין לעזור לעצמו בהמון נושאים. בואו נבדוק את זה. תודה על תשומת הלב.
ערן שפי, ירושלים, מאי 2002
הגדרות מקוצרות ממילון אבן שושן:
כאילו- כמו אילו, דומה ל-.
אילו(מלת תנאי) – אם, לו, אלמלי
ואילו – ואולם, אבל, בנגוד לכך, מה שאין כן.
כ – 1. כמו, בדומה ל-. 2. בערך, בקרוב.
כמו – 1. כ-, בדומה ל-. 2 כאשר, בשעה ש-. 3. כאילו. 4. כצורתו, בדיוק כפי שהוא.
5. בערך, בקרוב, כ-.
פיסות מידע נוספות והערות
אם הכבדתי או הטרדתי מישהו במשלוח מכתב זה, אני מתנצל מעומק ליבי, ומתחנן:"אל
תשלח לי וירוסים, אני אדם רגיש".
ניתן להגיע למאמר זה דרך רשת האינטרנט, בכתובת:
http://www.mousymedia.com/words
מעבר לכך שיש שם שירים ושאר ירקות, נפתח בימים אלה אגף לנושאים כגון זה.
מכתב זה נשלח לקבוצת תפוצה אקראית. בכוונתי לכתוב דברים נוספים בהמשך. אם ברצונך
לקבלם, אשמח לעשות זאת. לשם כך עליך לשלוח לי דואר אלקטרוני לכתובת
eran@xxxxxxxxxxxxxx (או דרך האתר הנ"ל), ולכתוב משהו כמו "צרף אותי לרשימה, אח
שלי". אם לא תבקש, לא תוטרד יותר. אני מבטיח.
אחרון חשוב – אם תפיץ את המכתב הזה בצורה אחראית לאנשים שיתייחסו אליו ברצינות,
אשמח ואודה לך מעמקי נשמתי.
------------------------------------------------------------------------------
Chat with friends online, try MSN Messenger: Click Here
Other related posts:
- » [neveh-l] Fw: העברה: an article by eran shefi (hugey siyur y-m)Fw: Words from a friend. Read and pass on.
