כמה מילים שחשוב לי לומר בעקבות המשחק בחג האחרון:
ראשית אפתח בגילוי נאות- אני אוהב את כפר עציון. גאה במקום שנולדתי וגדלתי בו,
דואג לציין את זה בכל מקום שאני נוכח ותמיד מדגיש איזה זכות אדירה יש למי שגר
במקום הקדוש הזה. כן קדוש, ואני ממש לא ציני לגבי זה.
בעניין ההלכתי אין לי דבר מיוחד לתרום לדיון אך בלגבי המשחק עצמי שגם אני
השתתפתי בו, העין שלי קלטה שתי נקודות שחשוב שיאמרו:
נקודה ראשונה היא שיטת הפייר פליי (שיטת משחק עם חוקים יותר ״חברתיים״) - נרצה
או לא, כדורגל זה המשחק הפופולרי ביותר בארץ ובעולם, זה לא פוסח על כפר עציון.
את המשחק המסורתי שמשוחק כבר שנים, ראו בחג האחרון כמעט כל נער ונערה ילד
וילדה מהקיבוץ.. אינני יודע מי מכם היה במגרשי הכדורגל בישראל לאחרונה, מי מכם
שכן ביקר זכה ללמוד אוצר מילים חדש של קללות, גזענות והמון שנאה.
אצלנו זה לא היה. אצלנו באופן אירוני ומשעשע ובניגוד גמור לייצוג העדתי של
הקבוצות היה בידיוק ההפך ממה שמתקיים במגרשים. היה ים של אהבת חינם, ערבות
הדדית, הגינות, לחיצות ידיים, חיבוקים, פרגונים, מילים יפות ועין טובה אני
אומר את זה מהסיבה הפשוטה- כי את כל זה ילדי הקיבוץ רואים, שומעים, מפנימים
ומחקים. הם רואים את ״הגדולים״ בפעולה, הם מבינים שיש שם הורים וחבר׳ה מבוגרים
שמגיעים לצפות במשחק. הם קולטים יופי את החשיבות, תשאלו אותם. אני אומר -
אשרינו שזכינו שזה המשחק הראוי שהם צופים בו.
הנקודה השניה היא - דוגמא אישית- במהלך המשחק אחד החבר׳ה עיקם את הרגל וכתוצאה
מכך נכנס איתן זרביב לשחק. ממוצע הגילאים שהיה במשחק היה סביב 23, כך שילדי
הקיבוץ רואים את איתן זרביב שבנמצא בגילאי התיכון, משחק עם חבר׳ה שגדולים ממנו
ביותר משש שנים ולמרות הפרש הגילאים הוא עושה להם בית ספר- זה הוכיח לכולם
(ובמיוחד לילדים הצעירים) שגם הם תמיד יכולים, שאפשר להעיז, שאפשר להיות תותח
בכמה תחומים וכמובן להישאר אחלה גבר, והכי חשוב זה שהגיל ממש לא משנה - כי מה
שחשוב זה עם כמה מוטיבציה ורצינות אתה מגיע.
כששמעתי על כל הבלאגן סביב הקיום של המשחק קצת כאב לי הלב. לא לזה התכוונו...
בסך הכל רצינו לשחק, לבוא בחג במיוחד לכפר עציון, לבקר בבית ולהרגיש שכפר
עציון תמיד יהיה הבית שלנו.
כדאי לזכור שלפעמים כל אחד יכול להיות ה״שונה״, ואם לא כל אחד אז הבנים והבנות
של כל אחד (משום מה קורה לא מעט פה בכפר). אל תשכחו בחיים שגם להם יש מקום!
גדל פה דור ערכי ומעולה תנו לו את החירות שהוא מבקש ודברים טובים יקרו. לא
צריך לפחד.
מאחל לכולם שיתקיים בהם הציטוט המרגש הזה של החוזה מלובלין על אהבת האחר.
״כשהפלגתי ללכת בעובי היער נזדמן לי לראות אדם
המקים לעצמו בקתה מעצים שחטב.
ובכל עץ,
שהיתה בו בליטה,
לא טרח ליישר ולהחליק,
אלא ניקב חור בזולתו למול הבליטה,
וכך חיבר את העצים אחד לאחד.
לאהוב פירושו להתאים את עצמך לזולתך ולא ע"י קיצוץ בליטותיו
אלא עליך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ אותו בתוכך.
וע"י זה שאתה מחבר אותו אליך אתה מתחבר אליו.״
עמנואל ניטקי
