[kfar_etzion] Fw: במלאות שנתייםלגירוש. ספר חדש."הזמן הכתום" מאתמאיר הר נוי

From: מזכירות <technit@xxxxxxxxxxxxxxxxx>
To: תפוצת כפר עציון <kfar_etzion@xxxxxxxxxxxxx>
Date: Sun, 22 Jul 2007 15:00:03 +0200
----- Original Message ----- 
From: הוצאת ראובן מס (Rubin Mass LTD administrator) 
To: מידען ראובן מס 
Sent: Sunday, July 22, 2007 2:35 PM
Subject: במלאות שנתיים לגירוש. ספר חדש. "הזמן הכתום" מאת מאיר הר נוי






במלאות שנתיים לגירוש מגוש קטיף

 

הזמן הכתום/ מאיר הר-נוי

תשס"ז

הוצאת ראובן מס

 


 



הקדמה

בתולדות מדינתנו מהווה מהלך ההתנתקות (- בלשון הממשלה, או גירוש-עקירה בפי 
המתנגדים לו) פרק מיוחד ויוצא דופן. גם ההחלטה על כך וגם הביצוע. תוכנית ההתנתקות 
בוצעה בשלמותה: הממשלה עמדה במשימה שהציבה לעצמה, ועל כך אין מחלוקת בין המצדדים 
בהתנתקות לבין מתנגדיה.

למדינת ישראל טרם מלאו 60 שנה ופרק ההתנתקות-עקירה, אמיץ ונועז מצד מקבלי ההחלטות, 
עדיין לא הסתיים. תושבי גוש קטיף וצפון השומרון אמנם נעקרו מעל אדמתם, ולמלים 
"חורבן הבית" אין מבחינתם קונוטציה רק לתשעה באב. אבל לגביהם עקירה זאת היא פיזית 
בלבד. הם מאמינים שיבוא יום והם ישובו לשם, כפי ששבו בעבר אנשי גוש עציון אל ההר 
אחרי 19 שנות נתק, שנים שבהן יכלו רק להביט אליו בגעגוע. לתוכנית ההתנתקות יש 
משמעויות נוספות, ואת השפעתה על החברה הישראלית בכלל ועל החברה הציונית-דתית בפרט 
נחוש בהתמדה במשך השנים הבאות ואולי גם במשך הדורות הבאים. 

את אריאל שרון אני מכיר מהעבר, בעקבות פעילות ציבורית בשומרון. בימים הראשונים, 
כשרעיון ההתנתקות רק החל להישמע ועוד בטרם הוא נקרא כך, הייתה לי תחושה שמדובר 
בהפרחה של בלון. עקב היכרותי עם שרון חשתי שזה לא בלון ניסוי אלא בלון שמוביל 
מאחוריו רעיון קשה, מורכב ומסוכן. שרון, הוגה הרעיון והאיש שהחזיק בחוטי הבלון, 
היה מוסתר מעין, וידעתי שהוא מסוגל להוציא לפועל כל תוכנית שיחפוץ. הכרתי את האיש 
מתקופת היותי פעיל בגוש אמונים ואחר כך כראש המועצה האזורית שומרון. ידעתי את 
נחישותו, את כושר הביצוע שלו ואת היכולת שלו להתנתק מכל הסובבים אותו בעבר ובהווה, 
והכל כדי להשיג מטרה שהציב לעצמו, מטרה שבה הוא מאמין. 

הרעיון בתחילה היה נראה מעורפל ואולי אף מנותק מהמציאות ולכן רבים העדיפו להימנע 
מלהתמודד איתו. בשלבים הראשונים נראה התהליך הזוי והתייחסתי אליו בחשדנות. לא 
ידעתי אם להאמין לעצמי ולתחושותיי שאכן יש כאן מהלך שעתיד להתבצע, או להשתכנע 
מאחרים שלא האמינו או לא רצו להאמין שמהלך שכזה אכן אפשרי, בזמן הזה ועם האיש הזה. 

מתוך גישה זו נולד היומן. חשתי כי מבחינתי יהיה זה דבר פשוט ונכון, כבר בשלבים 
הראשונים למהלך ועדיין בגדר של רעיון בלבד, לכתוב יומן בזמן אמת. להעלות על הנייר 
את מחשבותיי ואת רגשותיי בהווה, בזמן ההתרחשות, כשהכל טרי ואותנטי ועדיין לא בגדר 
זיכרון לא מדויק. יומן, מעצם טבעו, הוא חברו הטוב של הכותב, איש סודו ונאמן ביתו. 
הוא לא יכעס עליך אם תתעלם ממנו יום או יומיים, וגם אם תשמיד אותו כשיתברר לך 
ברבות הימים שהשחת מילים לשווא ושהוא לא יותר מאשר חלום באספמיה.

אני ויומני פסענו זה לצד זה. יצאנו לדרך קצת יותר משנה לפני מועד ההתנתקות, וכל 
יום שעבר הידק את הקשר בינינו והקטין את הסיכוי שאזרוק אותו ככלי אין חפץ בו. 
המציאות החלה לפזר את הערפל והמהלכים החלו לנוע, כרכבת מהירה.

בתוך עמי אנכי יושב והנושא קרוב לליבי, שכן בעבר נמניתי עם מקימי ההתיישבות ביש"ע 
וגרתי בקדומים שבשומרון במשך שנים רבות. הקשר שלי עם גוש קטיף וחלק ממתיישביו היה 
שוטף: במשך שנים ליוויתי חלק מהם במקצועי כרואה חשבון. כך שמבחינתי לא היה מדובר 
באנשים חסרי זהות. מבחינתי הם היו שמות ופנים.

 

ככל שהימים חלפו ואירוע רדף אירוע הרגשתי שאני חייב לתאר את תחושותיי בהיבטים 
שונים. ראיתי את מצוקת התושבים ויותר מכך את זו של ילדיהם, שלא הבינו על מה ולמה 
עולמם עומד להיחרב מול עיניהם. ויותר מכך ראיתי את חוסר היכולת או הרצון, והכל 
מתוך אמונה צרופה או אולי חוסר אחריות, להתמודד כראוי מול האסון העומד ליפול עליהם.

התהליכים ושאלות היסוד שהתעוררו בעקבותיהם לא נתנו לי מנוח. ראיתי לחרדתי ניצנים 
של שבירת מוסכמות בחברה ובעיקר תהליכים מסוכנים המתרחשים בציבור הדתי-לאומי. חששתי 
- חשש שעדיין מקנן בליבי - שנגיע לשבר עמוק יותר בתוככי החברה בכלל ובציונות הדתית 
בפרט. ואכן, הסכנות הצפויות לציבור הדתי-לאומי ממהלך ההתנתקות, לצד המשברים שהוא 
כבר שרוי בתוכם, רק התעצמו, ואיני רואה סימנים של התמודדות ראויה מול הבעיה. 
המחאות הקשות נגד המהלך, כמו קריאה לחיילים לסרב פקודה, יצרו אצלי תחושה של סכנה 
לחוסנו של הציבור הדתי לאומי בתוך כלל החברה הישראלית.

חודשי ההתנתקות היו עבורי תקופה של חשבון נפש ביחס למשברים העוברים בשנים האחרונות 
על הציבור הדתי-לאומי, כמעט בכל תחום – אמוני, פוליטי, דתי ומשפחתי. חבל לי שחשבון 
הנפש האמיתי לא הפך לנחלת הכלל.

* *

כאמור, דפי היומן נכתבו בזמן אמת. צר לי להיווכח עכשיו, שנתיים אחר כך, שכמה 
מהתחזיות שלי התאמתו. 

 

מאיר הר-נוי, ירושלים, 

מנחם-אב תשס"ז

 

 

 

 

לרכישת הספר
Attachment: meirhar.jpg
Description: JPEG image
[kfar_etzion] Fw: במלאות שנתייםלגירוש. ספר חדש."הזמן הכתום" מאתמאיר הר נוי

Other related posts:
