שלום לכולם, מצורפים עיקרי הדברים שנאמרו אתמול לבנות לקראת החג הסוכות. אם נערוך סקר, אני מניח שנגלה שאחד החגים החביבים ביותר על עם ישראל הוא חג הסוכות ובייחוד מצוות הסוכה. הרעננות, מזג האויר הנעים, הירוק, האוירה וגם התחושה הנעימה של מצווה ידידותית ועוטפת יוצרת את התחושה הנעימה כל כך בחג. אך מעניין שאנחנו מוצאים גם התייחסות אחרת לסוכה, ונביא לכך שתי דוגמאות משני כיווניים שונים לחלוטין. הגמ' במסכת ע"ז מספרת שבבא יום הדין הגדול שבו ישפטו כל העמים על מעשיהם, יבואו הגויים בטענה קשה כלפי הקב"ה. 'כיצד ניתן לשפוט אותנו והרי לא קיבלנו תורה ומצוות?! אם היינו מקבלים מצוות וודאי שהיינו מקיימים אותן...'. חז"ל מספרים שהקב"ה מוכן לתת להם הזדמנות נוספת ומצווה עליהם מצווה קלה, והיא מצוות הסוכה. אם קיימו מוטב ואם לאו ישפטו. הגויים לוקחים את המצווה הקלה הזו בשתי ידיים, מצווה קלה מאוד, לא כשרות, לא פסח, לא טומאה וטהרה, פשוט לבנות סוכה נעימה ולשבת בה. בעודם יושבים, הקב"ה, מוציא עליהם את השמש, והישיבה בסוכה נהיית לא נעימה, כתוצאה מכך הגויים יוצאים מן הסוכה בבעיטה. ועל כך בא הקב"ה איתם חשבון. למה נבחרה דווקא מצוות הסוכה? מדוע לא מצליחים הגויים לעמוד בנסיון? ומכיוון אחר לחלוטין- ידוע שחסידי חב"ד לא ישנים בסוכה, מדוע? מסופר שהאדמו"ר הצמח צדק זצ"ל, באחד מחגי הסוכות רצה לישון בסוכה, אך לא הצליח להרדם מרוב הקדושה שחש בסוכה, וכיון שאסור לאדם לשהות ימים ללא שינה הוא נאלץ לוותר ולא ישן בה. החסידים שבאו אחריו ראו את מעשה האדמו"ר וחשו צער גדול בכך שהם יושבים בסוכה ולא חשים את הקדושה שבה חש הרב, וכיון שמצטער פטור מן הסוכה, הם לא ישנים בה. בלי להיכנס לצדדים ההלכתיים של הענין, גם פה אנחנו רואים שיש איזושהי מניעה בסוכה, היא איננה רק מצווה נעימה, אלא יש בה משהו קשה, מה הוא הדבר הזה? ובכן, להבדיל ממצוות אחרות שבהם האדם מקיים את המצווה בגופו, הסוכה היא מצווה שבה האדם נכנס למצווה. כדברי הגר"א שיש שתי מצוות שבהם האדם נכנס בגופו אליהן- סוכה וארץ ישראל. מה משמעותה של אותה כניסה? בעבודה ה' יש שני צדדים, צד אחד הוא הצד המעשי, המצוות שאדם מקיים המעשים שבהם הוא מחוייב, אך יש מרכיב נוסף והוא השייכות לקב"ה, השייכות לאמונה ולתורה. המצוות הם מעשה מקומי שמתחיל ונגמר, לעומת זאת השייכות היא דבר קבוע שלא משתנה והדרישה היא שהיא תבוא לידי ביטוי כל הזמן. משל לכך היא האבחנה בין מצוות כיבוד הורים לשייכות של הבן להורים שלו. הסוכה מסמלת את השייכות הזו, העוטפת, המחבקת אך גם דורשת שעה שעה, יום יום. יש בשייכות הזו דבר נעים מאוד, מחבק ומגן אך יש בה גם דרישה קשה מאוד שלא נותנת מנוחה, ואין בה אפילו רגע אחד של הפוגה או הנחה, וזה קשה. רבים מאיתנו מוכנים לעשות מעשים רבים ואפילו קשים, אך המחשבה של המחוייבות הקבועה, האין סופית היא מחשבה ודרישה קשה מאוד, דרישה שאין ממנה נקודות יציאה. הסוכה נבחרה כמצווה שתבחן את הגויים, לא מכיוון שמדובר במצווה קשה לעשייה, שהרי יש קשות ממנה, אלא משום שהיא מבטאת את המחויבות העקרונית, את המוכנות לשייכות קבועה, שהיא הבסיס לעבודה ה'. 'לית את פנוי מיניה'- אין מקום פנוי מהקב"ה בהווייתו של האדם, ורק במידה וממלאים את הדרישה הזו ניתן להיות שייכים באמת לעם ה'. כך גם ארץ ישראל, היופי אך גם הקושי הוא השייכות הקבועה שאי אפשר להימלט ממנה. הדרישה הערכית הטוטאלית של ארץ ישראל מאיתנו. בימים שבהם משווים את יוקר המחייה בארץ ובברלין, חשוב לחדד שארץ ישראל איננה מקום שרק כדאי לחיות אלא בעיקר מקום שצריך ערכית לחיות בו. הקישור האדוק עם ההבטחה האלוקית, השייכות לקדושת ארץ ישראל ולחיבור המהותי של עם ישראל אליה. זו גם דרישה קשה אך זו דרישה מהותית ואמיתית. אשרינו עם ישראל שזוכים להיות עטופים בצילא דמהימנותא [בצל האמונה] של הקב"ה, שזוכים להיות שותפים ושייכים לייעוד שהקב"ה מייעד לעולם. וכנראה שזו הסיבה שנבואות הנביאים שעוסקות בעתיד לבוא מדגישות שם את חג הסוכות, כחג שבו יתברר לכל באי עולם שה' אחד ושמו אחד. חג שמח ובשורות טובות. נחמיה -- *נחמיה קרקובר* *052-8990422*