[kfar_etzion] Re: צמחונייםוטורפים
- From: רזי בן יעקב <RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx>
- To: yochanan@xxxxxxxxxxxxxxxxx, 'תפוצה כפר-עציון' <kfar_etzion@xxxxxxxxxxxxx>
- Date: Sun, 09 Aug 2009 11:35:08 +0300
בדיוק בגלל מציאות זו המתוארת כאן העליתי את ההכרח לעשות שינויים בצעדים
זהירים.
קיבוצים הדומים לנו, בעיקר בהיבטים החברתיים, הפכו לג'ונגל קיצוני ללא הכנה
מספקת ועם יכולת שרידות נמוכה מאוד לרבות מהחיות. זה מה שתואר בדברים של הבחורה
מקיבוץ גשר.
כיוון שכרגע אנו חיים בגן חיות בו אף חיה לא טורפת את השנייה, חשוב שהשינוי
יהיה איטי ומדורג.
קודם נלמד איך לחיות בחי-בר ונוודא שכולם מסוגלים לחיות חיים ראויים וסבירים
במבנה חברתי כזה. נקווה שנצליח והחי-בר יהיה יעד סופי.
אם נזדקק לשינוי נוסף, דרסטי יותר, ונחליט שהטוב ביותר יהיה חברה בסגנון
ג'ונגל, לפחות נעשה זאת לאחר תקופת הסתגלות מספקת.
הלוואי ומשהו מהערכים שבשבילם נשארתי פה ימומש גם לאחר השינויים.
אני מניח שזו גם תהיה נקודת המבחן עבור צעירים שהיינו רוצים לראות איתנו כאן.
רזי
_____
From: kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx
[mailto:kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx] On Behalf Of יוחנן
Sent: Friday, August 07, 2009 7:16 PM
To: RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx; 'תפוצה כפר-עציון'
Cc: 'יוחנן בן יעקב'
Subject: [kfar_etzion] Re: צמחונייםוטורפים
בס"ד, י"ז במנ"א תשס"ט
ברכות ותודה לרזי, בני היקר, שאינו מניח לנו לשכוח את שרשינו הרעיוניים ואת
הערכים המכוננים, עליהם קם הקיבוץ בכלל וכפר עציון בפרט, בשני גילגוליו.
דבריה של נירה, חברת קיבוץ גשר, שהביא בפנינו רזי, מטרידים ומחייבים בירור.
נירה מתעלמת מסוגים שונים של "חיימקה" החיים בקיבוץ. המאפיין את "חיימקה"
שמתארת נירה הוא היותו "כלי שרת" של הקיבוץ. הקיבוץ מחליט עבורו, עושה עבורו
מנהל את ענייניו, והוא: "חיות אוכלות עשב כל חייהם", כדבריה. לא רכש השכלה, הכל
עושים עבורו אחרים, אומרים לו, שוכחים לומר לו, הכל מחליטים עבורו והוא כנוע
וצייתן, ממלא את חובו הבסיסי ותו לא. המחיר העיקרי שחברים אלו משלמים אינו
במעמד הכלכלי הנובע מההפרטה, אלא בהווייתם האנושית שנוצרת לאורך שנות חייהם
בקיבוץ המסורתי. הוויה אנושית פגומה, חסרה, נעדרת מרכיב חשוב במהותו של אדם –
עצמאות, חירות אישית, נכונות להתמודד על מה שבאמת חשוב לך. ה"חיימקה" של נירה,
אינו מתמודד, אינו מממש את הווייתו האנושית, אלא מטיל את האחריות על "הקיבוץ",
על "המוסדות". על פי רוב הוא מתוסכל וממורמר מהמציאות אליה הוא נקלע, לכאורה
בגלל "הקיבוץ". במקום לחיות חיים מלאים ועשירים, הכרוכים לעולם בהתמודדויות
ובמאמצים, בהישגים ובכשלונות אישיים, הוא חי מתוך תחושות החמצה, פספוס, ונוטה
להאשים בכך את "הקיבוץ" – שהרי הקיבוץ נושא באחריות לכל הוויית החיים
השיתופיים.
יש גם "חיימקה" בקיבוץ, שנוטה להשליך על הקיבוץ את האחריות לכל ענייניו, ומתוך
כך מפתח פרזיטיות ועצלות. עיקרון היסוד הקיבוצי: "כל אחד כפי יכולתו לכל אחד
לפי צרכיו", מאפשר ניצול ציני של החובה המוטלת על הכלל להעניק לפרט את כל
צרכיו, בלא זיקה לתרומתו לכלל. הנחת היסוד של הקיבוץ, הייתה שכל אחד באמת יעניק
לכלל את מלוא יכולתו, וכן שבקיבוץ אין סנקציות, אין עונש למי שאינו ממלא את
חובתו. רבים החברים שממלאים את חובותיהם ומעניקים לכלל את מלוא יכולתם, ואף
מעבר לכך! יש גם לא מעטים שמנצלים מצב זה לפתח תכונות פרזיטיות, מטילים עצמם על
הכלל, מתוך ציניות רבה.
הקיבוץ בשורשו מתאים לקבוצה קטנה מאד וייחודית מאד של אנשים, חדורים תחושת
שליחות, חיים מתוך מוסר פנימי עמוק ומחייב מאד, חברים בעלי דחף חזק לתת לכלל את
הכל, לצמצם את עצמם למען הכלל, ובעיקר למען השליחות החלוצית. אלה לא יטילו על
"הקיבוץ" אחריות לכשלונם, לאי הצלחתם, אלא ייסרו את עצמם, יתבעו מעצמם עוד
ועוד. ההוויה האנושית בה כולנו חיים, הפרטה, פוסט-מודרניזים, חודרים לכל פינה
ומשפיעים על כולנו, מטפחים את חיזוק "האני" על חשבון "הכלל", מבט על כל הנעשה
סביב מנקודת מוצא אישית-פרטית, השיקול האישי גובר על זה הציבורי. כאשר כל אלה
מצטרפים יחד המציאות נעשית קשה ומסובכת. לא ניתן עוד להתמודד אתה בסיסמאות
ובהצהרות רעיוניות נטולות הקשר למציאות הקיומית בה אנו חיים. זה מצער אך גם
עובדה!
הבה נודה כי בין המצטרפים לכפר עציון המחודש, מאז ייסודו לפני למעלה מארבעים
שנה, היו מי שבחרו בחיים כאן מתוך מכלול שיקולים מגוון, שרעיון "הקיבוץ"
המסורתי, הרעיונות והערכים שהנחו את מייסדי קיבוץ כפר עציון בתש"ג (1943) - לא
היה העיקרי בהם. במציאות הנוכחית עניין זה הולך ומתברר כבעיה. יותר ויותר ניתן
לחוש כי אנו משחקים עם כדור פינג-פונג, על מגרש כדורגל, משחק טניס, בכללים של
כדור-עף, ובלוח זמנים של כדור-סל. זה אינו יכול לפעול וגורר לעיתים קרובות
מציאות מביכה וחסרת מוצא. אין בידינו כחברה משותפת כלים להתמודד עם תופעות
שונות בתוכנו, והן מאיימות על העתיד שלנו.
אין מדובר כאן, כדברי אורי הייטנר, במעבר מחברת שותפים לחברת סעד, אלא בהצפה של
המציאות הקיימת באמת. אילו היה הקיבוץ הנוכחי, חברת שותפים אמיתית, ובו חיים
שותפים הנושאים יחדיו באחריות מלאה מתוך שותפות מלאה, לא היה דרוש שינוי ולא
היה מתחולל שינוי. הוא נדרש ומתחולל ברבים מאד מהקיבוצים שכן חברת השותפים אינה
קיימת עוד, היא מתפוררת מתוקף ההוויה הקיומית הנוכחית ברוב הקיבוצים. תופעות
כאלה מוכרות היטב בתוך משפחות, גם במשפחה קיימת דרישה ברורה לשותפות של אמת,
וכאשר היא נפגמת המשפחה מתמודדת עם החריגים בתוכה. במשפחה הקיבוצית המסורתית
אין כלים להתמודדות עם תופעות אלו, אלא על ידי שינוי מבני.
כל אלה מביאים אותי למסקנה בלתי נמנעת, קשה ומרה רעיונית-ערכית לטעמי האישי, כי
לטובת כלל החברים, למען עתיד בריא ומאושר יותר ל-כ-ו-ל-ם, למען התפתחותו של כפר
עציון ועתידו, דרוש לנו שינוי מבני. שינוי, שאינו מוותר על מחויבויות לאלה שהם
באמת בעלי יכולת נמוכה, בשום אופן בלא לפגוע באחריות הכללית למי שבהיעדרה עלול
חלילה ליפול. שינוי שאינו מוותר על מרכיבים בסיסיים של ערבות הדדית, ואחריות
הדדית. נדמה לי ששינוי מסוג זה עשוי לתרום לכולנו יחד.
שבת שלום ומבורך!
יוחנן
_____
From: kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx
[mailto:kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx] On Behalf Of רזי בן יעקב
Sent: Thursday, August 06, 2009 11:44 AM
To: eliazcohen@xxxxxxxxx; 'תפוצה כפר-עציון'
Subject: [kfar_etzion] Re: צמחונייםוטורפים
כדי לאזן ולהבהיר:
דרוש שינוי! לא ניתן להתחמק מכך עוד.
אנו חיים רק על כוח אינרציה ונותרו עוד מטרים ספורים עד לעצירה והתדרדרות
לאחור.
יש דוגמאות טובות לשינויים מוצלחים שחיזקו את הערכים.
עלינו למצוא אותן.
רזי
_____
From: kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx
[mailto:kfar_etzion-bounce@xxxxxxxxxxxxx] On Behalf Of אליעז כהן
Sent: Thursday, August 06, 2009 11:37 AM
To: RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx; תפוצה כפר-עציון
Subject: [kfar_etzion] Re: צמחונייםוטורפים
חותם על כל תג של רזי,
וכ"תוספת בטיחות" לריסוננו בהובלה לשינויים, מצרף כאן דברים טריים של אורי
הייטנר מקיבוץ אורטל שבגולן.
אליעז
רשת אי הביטחון
איך נקראת בעגה הקיבוצית הפגיעה המשמעותית ביותר בביטחונו האישי של חבר הקיבוץ?
רשת ביטחון.
ג'ורג' אורוול לא היה מנסח זאת טוב יותר.
כאשר אנו שומעים את המושג "רשת ביטחון", מיד אנו רואים לנגד עינינו לוליין הולך
על חבל דק – מועד, אך רשת ביטחון בולמת את נפילתו החופשית ומצילה את חייו.
כאשר המושג "רשת ביטחון" מושאל לתחום הכלכלי / חברתי, אנו מבינים שמדובר בחברה
קפיטליסטית, אולי אפילו בקפיטליזם הנגוע בשפעת, שהחליטה לרסן מעט עצמה, לגלות
חמלה ולפרוש רשת ביטחון שתמנע מהחלשים ביותר שבה התרסקות. בסיטואציה כזו, מעבר
למודל רשת ביטחון הוא קידומה של החברה, הפיכתה לדרוויניסטית פחות, לאנושית
יותר, לראויה יותר.
אבל כאשר מדובר בחברה שיתופית, המעניקה ביטחון אישי, כלכלי וחברתי אמיתי לכל
חבריה, השימוש במונח "מעבר למודל רשת ביטחון" הוא סילוף. מדובר בהסרת מעטפת
הביטחון האמיתי מעל החברים, והורדת רף הביטחון לרשת שאמורה למנוע התרסקות.
לצורך הדיון, נתעלם מן העובדה שרשת הביטחון לא באמת מתקיימת במרבית הקיבוצים
שבחרו במודל זה. נתעלם מן העובדה שברבים מאוד מן הקיבוצים המופרטים עמותות
רווחה ומחלקות רווחה ברשויות האזוריות מעבירות מזון לחברים שהגיעו לפת לחם. שלא
לדבר על חברים שאינם מסוגלים לשלוח את ילדיהם לחוגים או להעניק להם טיפולי
שיניים.
לצורך הדיון, נתייחס לרשת הביטחון במיטבה – כלומר, לרשת שאכן מונעת את הנפילה
וההתרסקות של החבר החלש אחרי ההפרטה. מה באמת קרה באותו קיבוץ שביצע מהלך כזה?
המהלך שהקיבוץ הזה ביצע, הוא מעבר מחברת שותפים לחברת סעד. חברת סעד עדיפה,
כמובן, על ג'ונגל. ככל שקיבוץ מופרט קובע רף גבוה יותר של רשת ביטחון וגובה לשם
כך מס פרוגרסיבי יותר – יש לברך על כך ולעודד זאת. אך בכל מקרה, כדאי להבין מה
משמעות השינוי הזה.
בחברה של שותפים, שבה כל אחד תורם לפי יכולתו, אין מציאות של תומך ונתמך.
העובדה שאני תורם יותר מחברי זה, ופחות מחברי האחר, אינה משנה את העובדה שכמו
במשפחה כולנו תורמים לקופה המשותפת (בנוסף לתרומתנו החברתית, שאינה נמדדת בכסף)
ומתחלקים בפירות באופן שוויוני, כי כל אחד מאיתנו מילא את מחוייבותו החברתית,
לפי יכולתו.
בחברת "רשת ביטחון" – בבוקר בהיר אחד חלק מן החברים הופכים לנתמכי סעד, בהגדרה.
במרוץ של החברים אחרי הכסף, הם מפגינים חמלה ונותנים משלהם לנתמכים. מיותר לתאר
מה משמעות הדבר לכבודם האנושי של אותם נתמכים, לביטחונם העצמי, לתדמיתם בעיני
עצמם ובעיני ילדיהם.
... ואילו אותם חברים שכל השנים מטפטפים שבקיבוץ הם פראיירים שתומכים
ב"פרזיטים" – כעת יהיה להם על מה לבסס את אמירתם.
"ידיעות הקיבוץ" *
<RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx>
צמחוניים וטורפים
שלום לכולם.
בצמוד לצילום הכתבה על אהרון ארז וחברת "אבני דרך" שפורסמה בתאי הדואר, ישנה
כתבונת קטנה נוספת ש"נשמטה" לתוך הצילום.
היא מצורפת בזה בקובץ מסודר.
בכתבה מתואר מה קורה בחלק מהקיבוצים שעברו לשכ"ד זה או אחר.
אני מדגיש: "בחלק!".
איני מבקש לעצור את ההתקדמות לעבר "עתיד טוב יותר" (הלוואי וכך יהיה).
אני רק מבקש לשים כבר מעתה, לכולנו, תמרור עצור גדול – שתפקידו לא לבלום, אלא
להביא למחשבה נוספת ושיקול נוסף טרם הכניסה לצומת.
בהרחבה הקהילתית, בין אם נודה בכך ובין אם לא, נוצר פער רחב מאוד (לשיטתי עצום)
בין החזון למעשה.
תמיד יהיה פער ואיני הוזה באשליות.
אך אני סבור שלא הצלחנו (כולנו! לא רק אמיתי וצוות ההרחבה!) לצמצם את הפער הזה
לכדי פער נסבל שאיתו אפשר לחיות בשלווה (ולכן אני מניח שעוד צפויות לנו בעיות
בלתי נסבלות ובלתי פתירות ביחסי חברים-תושבים).
אני מבקש כבר מעתה מאלו שעוסקים בהצעות השינוי לעשות כל שביכולתם למצוא את הדרך
לשמור על פער סביר בין חזון למציאות בשינוי אורחות החיים.
ערך העצמאות הוא חשוב, אך ערך השיתוף חשוב הרבה יותר.
הצורך בהרחבת עצמאות החבר וצמצום תלותו במוסדות הוא מהותי וחשוב, אך היכולת
להמשיך לשתף פעולה ולחיות ביחד אחרי השינוי היא הרבה יותר קריטית!
קשה לי מאוד להיות שותף לקידום תהליך השינוי, כי מעבר להיותי קרוע בנושא, אני
שקוע בתהליכי למידה כיצד לחיות בשלום גם עם חזון וגם עם מציאות (אמיתי מהווה
עבורי מורה מוצלח לנושא).
בתקווה שהחיות הטורפות לא תרעינה באחו שלנו.
רזי
_____
Walla! Mail - Get your free unlimited mail today <http://www.walla.co.il>
Other related posts:
