[kfar_etzion] Re: צמחונייםוטורפים

  • From: אליעז כהן <eliazcohen@xxxxxxxxx>
  • To: RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx <RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx>, תפוצה כפר-עציון <kfar_etzion@xxxxxxxxxxxxx>
  • Date: Thu, 6 Aug 2009 11:37:22 +0300

חותם על כל תג של רזי,

וכ"תוספת בטיחות" לריסוננו בהובלה לשינויים, מצרף כאן דברים טריים של אורי הייטנר מקיבוץ אורטל שבגולן.

אליעז


רשת אי הביטחון

איך נקראת בעגה הקיבוצית הפגיעה המשמעותית ביותר בביטחונו האישי של חבר הקיבוץ? רשת ביטחון.

ג'ורג' אורוול לא היה מנסח זאת טוב יותר.

 

כאשר אנו שומעים את המושג "רשת ביטחון", מיד אנו רואים לנגד עינינו לוליין הולך על חבל דק – מועד, אך רשת ביטחון בולמת את נפילתו החופשית ומצילה את חייו.

 

כאשר המושג "רשת ביטחון" מושאל לתחום הכלכלי / חברתי, אנו מבינים שמדובר בחברה קפיטליסטית, אולי אפילו בקפיטליזם הנגוע בשפעת, שהחליטה לרסן מעט עצמה, לגלות חמלה ולפרוש רשת ביטחון שתמנע מהחלשים ביותר שבה התרסקות. בסיטואציה כזו, מעבר למודל רשת ביטחון הוא קידומה של החברה, הפיכתה לדרוויניסטית פחות, לאנושית יותר, לראויה יותר.

 

אבל כאשר מדובר בחברה שיתופית, המעניקה ביטחון אישי, כלכלי וחברתי אמיתי לכל חבריה, השימוש במונח "מעבר למודל רשת ביטחון" הוא סילוף. מדובר בהסרת מעטפת הביטחון האמיתי מעל החברים, והורדת רף הביטחון לרשת שאמורה למנוע התרסקות.

 

לצורך הדיון, נתעלם מן העובדה שרשת הביטחון לא באמת מתקיימת במרבית הקיבוצים שבחרו במודל זה. נתעלם מן העובדה שברבים מאוד מן הקיבוצים המופרטים עמותות רווחה ומחלקות רווחה ברשויות האזוריות מעבירות מזון לחברים שהגיעו לפת לחם. שלא לדבר על חברים שאינם מסוגלים לשלוח את ילדיהם לחוגים או להעניק להם טיפולי שיניים.

 

לצורך הדיון, נתייחס לרשת הביטחון במיטבה – כלומר, לרשת שאכן מונעת את הנפילה וההתרסקות של החבר החלש אחרי ההפרטה. מה באמת קרה באותו קיבוץ שביצע מהלך כזה?

 

המהלך שהקיבוץ הזה ביצע, הוא מעבר מחברת שותפים לחברת סעד. חברת סעד עדיפה, כמובן, על ג'ונגל. ככל שקיבוץ מופרט קובע רף גבוה יותר של רשת ביטחון וגובה לשם כך מס פרוגרסיבי יותר – יש לברך על כך ולעודד זאת. אך בכל מקרה, כדאי להבין מה משמעות השינוי הזה.

 

בחברה של שותפים, שבה כל אחד תורם לפי יכולתו, אין מציאות של תומך ונתמך. העובדה שאני תורם יותר מחברי זה, ופחות מחברי האחר, אינה משנה את העובדה שכמו במשפחה כולנו תורמים לקופה המשותפת (בנוסף לתרומתנו החברתית, שאינה נמדדת בכסף) ומתחלקים בפירות באופן שוויוני, כי כל אחד מאיתנו מילא את מחוייבותו החברתית, לפי יכולתו.

 

בחברת "רשת ביטחון" – בבוקר בהיר אחד חלק מן החברים הופכים לנתמכי סעד, בהגדרה. במרוץ של החברים אחרי הכסף, הם מפגינים חמלה ונותנים משלהם לנתמכים. מיותר לתאר מה משמעות הדבר לכבודם האנושי של אותם נתמכים, לביטחונם העצמי, לתדמיתם בעיני עצמם ובעיני ילדיהם.

 

... ואילו אותם חברים שכל השנים מטפטפים שבקיבוץ הם פראיירים שתומכים ב"פרזיטים" – כעת יהיה להם על מה לבסס את אמירתם.

 

"ידיעות הקיבוץ" *

 








<RAZIEL@xxxxxxxxxxxxxxxxx>
צמחוניים וטורפים

 

שלום לכולם.

 

בצמוד לצילום הכתבה על אהרון ארז וחברת "אבני דרך" שפורסמה בתאי הדואר, ישנה כתבונת קטנה נוספת ש"נשמטה" לתוך הצילום.

היא מצורפת בזה בקובץ מסודר.

 

בכתבה מתואר מה קורה בחלק מהקיבוצים שעברו לשכ"ד זה או אחר.

אני מדגיש: "בחלק!".

 

איני מבקש לעצור את ההתקדמות לעבר "עתיד טוב יותר" (הלוואי וכך יהיה).

אני רק מבקש לשים כבר מעתה, לכולנו, תמרור עצור גדול – שתפקידו לא לבלום, אלא להביא למחשבה נוספת ושיקול נוסף טרם הכניסה לצומת.

 

בהרחבה הקהילתית, בין אם נודה בכך ובין אם לא, נוצר פער רחב מאוד (לשיטתי עצום) בין החזון למעשה.

תמיד יהיה פער ואיני הוזה באשליות.

אך אני סבור שלא הצלחנו (כולנו! לא רק אמיתי וצוות ההרחבה!) לצמצם את הפער הזה לכדי פער נסבל שאיתו אפשר לחיות בשלווה (ולכן אני מניח שעוד צפויות לנו בעיות בלתי נסבלות ובלתי פתירות ביחסי חברים-תושבים).

 

אני מבקש כבר מעתה מאלו שעוסקים בהצעות השינוי לעשות כל שביכולתם למצוא את הדרך לשמור על פער סביר בין חזון למציאות בשינוי אורחות החיים.

ערך העצמאות הוא חשוב, אך ערך השיתוף חשוב הרבה יותר.

הצורך בהרחבת עצמאות החבר וצמצום תלותו במוסדות הוא מהותי וחשוב, אך היכולת להמשיך לשתף פעולה ולחיות ביחד אחרי השינוי היא הרבה יותר קריטית!

 

קשה לי מאוד להיות שותף לקידום תהליך השינוי, כי מעבר להיותי קרוע בנושא, אני שקוע בתהליכי למידה כיצד לחיות בשלום גם עם חזון וגם עם מציאות (אמיתי מהווה עבורי מורה מוצלח לנושא).

 

בתקווה שהחיות הטורפות לא תרעינה באחו שלנו.

רזי

 

 

 


Walla! Mail - Get your free unlimited mail today

Other related posts: